האם אפשר באמת להפחית את עלויות האנרגיה ב-20% רק על ידי החלפת רכיבי החימום הישנים?
אם תבקרו ברוב מפעלי עיבוד הפלסטיק, תגלו שם צינורות חימום ישנים, שלמעשה מהווים מקורות איבוד אנרגיה עצומים.
כשאנשים שואלים אותי איפה נמצא הבזבוז, הם בדרך כלל מצביעים על חומרי הבידוד. אבל למעשה, האשמים האמיתיים הם רכיבי החימום עצמם. אני שומע כל הזמן את השאלה: “האם אני יכול פשוט להחליף את רכיבי החימום הישנים ברכיבים חדשים, וכך להפחית את חשבון החשמל שלי ב-20%?”
התשובה הקצרה היא כן. אבל יש תנאי אחד.
כך זה עובד בפועל: רוב הצינורות הישנים משתמשים בצינורות מהדור הישן, שמבזבזים חצי מהאנרגיה שלהם על חימום האוויר סביב הפלסטיק, לפני שהפלסטיק עצמו מרגיש את החום. זה לא יעיל.
אנחנו מחליפים אותם ברכיבי חימום בעלי צפיפות גבוהה. במקום לחמם את כל החדר, רכיבים אלו מחממים ישירות את שרשרת הפולימרים. כך אנחנו מפסיקים לבזבז אנרגיה על חימום קירות הצינורות, ומכוונים את החום ישירות למוצר עצמו.
זה מאיץ את זמן החימום – החומר מגיע לטמפרטורה הרצויה מהר יותר, כך שהחימום לא צריך להתבצע במשך זמן ארוך.
אבל אי אפשר פשוט להחליף את הרכיבים הישנים בחדשים ולסיים. כדי להגיע לירידה של 20%, צריך לבחור את ההספק והמתח הנכונים למהירות העיבוד של המפעל. אם ננסה להכניס יותר מדי אנרגיה למקום קטן, נגרום לכך שהפלסטיק יישרף. צריך למצוא את האיזון בין כמות החום שניתן להעביר לבין מהירות העיבוד.
והנה הדבר שכולם שוכחים: המחזירים. הכנסת נורות חדשות למחזירים ישנים ומזוהמים זו בזבוז מוחלט של כסף. צריך שהמחזירים יהיו נקיים, כדי שהם יוכלו להחזיר את האנרגיה לחומר העבודה. אחרת, החום ילך לתקרה.
ההיבט הכלכלי: היתרון הגדול הוא שזה תואם לחלוטין את עקרונות הפיננסים הירוקים – ניתן להוכיח את החיסכון. אין צורך לנחש; די להסתכל על קריאות המדידה.
מכיוון שאין צורך להרוס את כל הצינורות ולבנות אותם מחדש, העלויות הראשוניות נמוכות. ניתן לחסוך כסף, בלי לעבור תהליך של שיפוץ מלא של המערכת או לאבד ימי עבודה. זו פתרון מנצח.